" למעשה במפגשים בקבוצה, ע"י מתן תשומת לב לאיברים שונים בגופי למדתי לתת לגוף שלי משמעות , מקום חשיבות. למדתי להיות יותר קשובה לגוף שלי לאיתותיו לצרכיו ולהתייחס בכבוד לצרכים אלו למשל כאשר אני חשה בחום עז , כיום אני ממהרת יותר לדאוג להטבה בתנאים והופכת לאקטיבית ע"מ לשפר אותם.  למדתי זאת ע"י מתן רשות לעצמי להיות קשובה לצרכי ואף לפעול על פיהם."

",מתוך החשש הראשוני בתנועה משותפת עם האחרת , גיליתי בעצמי בחיי היום יום את הקושי ביצירת קשר פתוח ואישי עם האחר מעין קשר עם גבולות ומרחק בטוח יתכן מתוך הרצון לשמור ולהגן על עצמי מפני פגיעה או תחושה של פלישה. בהקשר זה עברתי תהליך שבו בתחילת המפגשים,  פעמים רבות נזקקתי לחפץ כלשהו, מעין חפץ מעבר ,ע"מ להרגיש בטחון ואולי גם בכדי להסתתר מאחוריו ורק לאחר זמן מה יכלתי להיפרד ממנו וליצור קשר עם האחר. כאשר במפגשים בהמשך לא נזקקתי לחפץ כלשהו".

הגוף ככלי לבטוי ופורקן – הכוח של אמירת האמת הפנימית, ביטוי הרגשות, הוא כוח מרפא . זהו שלב הכרחי בכל טיפול וכך גם בטיפול בתנועה . זהו שלב בו מסירים מנגנוני הכחשה וכן מעלים מידע מהלא מודע ונותנים להם מקום לבטוי. כעס ,עצב, פחד, אשר בחיי היום יום חבויים במקום כלשהו בתת המודע ובדפוסים גופניים כגון ביציבה , צורת הליכה, מגבלות גופניות ואפילו סימפטומים של מחלות ומכאובים בגוף. יכולים בשלב מסוים לעלות למודע ולבטא עצמם ולקבל לגיטימציה. כאשר הם חשופים מושקעת פחות אנרגיה בשביל להדחיק אותם. לאחר מכן ניתן לעבוד על בחירות חדשות ומתאימות .

כיצד ניתן להעריך עפ"י הסתכלות על הגוף והתנועה של המטופל, האם הושגו מטרות טיפוליות , /מהם הקריטריונים להערכת השינוי והשגת המטרות ?

כיצד בונים גבולות ביני לבין עצמי לבין המטופל?

כיצד מאבחנים באם מטופל זקוק לטיפול יחידני או קבוצתי?

למדתי מהתנסויותי ומקריאה ספרותית כי לטיפול בתנועה איכויות שונות אשר לעיתים אינן קיימות בטיפול מילולי בלבד. חוויתי את קיומה של שפה יחודית זו , קיומם של תהליכי הטיפול והתובנה שכלי זה  מקנה. , את התבססותו של הקשר בין גוף ותנועה לרגש ונפש ואת עוצמתו הישירה על האדם.

(קרן משתתפת מקורס הכרות עם טיפול בתנועה 2006)

ביבליוגרפיה

ש. שקלין, (1975). תרגום מתוך תרפיה במחול. ניו יורק.

העבודה עם הגוף, המפגש עם הגוף היא אמצעי משמעותי,  ללמוד להכיר את עצמי, את הגורמים אשר פעלו והשפיעו עלי במהלך חיי, ואשר ממשיכים להשפיע  עד היום. ומתוך הכרות ומפגש ניתן לפעול לשנוי. שקלין (1975), דיברה על כך שהגוף מהווה מקור לזכרון, תגובה ולמידה.  הכרות עם האני קשורה להבנת התגובות של הגוף, למתחים והלחצים בחיי היום יום. ריפוי באמצעות מחול מספק מסגרת שבה ניתן לחוש את הגוף. תהליך זה מאפשר שחרור קתרטי והבעת רגשות שאולי דוכאו או הוסוו.

טיפול בתנועה הינה גישה אשר מפרשת ונותנת משמעות לתנועה כחלק משפה של המטופל, טיפול בתנועה מאפשר להגיע ללא מודע בעזרת הגוף והתנועה מאחר ובגופנו רשמים, רגשות , מחשבות שהודחקו אשר תוך תנועה לא מודעת יכולים לעלות למודע ולסייע בתהליך השינוי.